הקהילה האיתיופית בחיפה ובקריות

עבודה קהילתית, בשירות רווחה, עיריית קרית-ים. הקמנו קבוצת נשים יוצאות אתיופיה לסדנאת פוסט טראומה. מטרת הסדנא הייתה : להוציא את הכאב שאגרו בני הקהילה זה 24 שנים ויותר , החוויות הנוראיות שחוו יהודי אתיופיה בדרכם לארץ דרך סודן הוא מהקשים ביותר, אובדן המשפחות ויחד עם הקושי במעבר לתרבות החדש בארץ.

היה לי מאוד קשה לגייס את הקבוצה חלק מהנשים באו למפגש הראשון וכשראו ,שהן צריכות לשחזר את הרגעים הקשים מסודן הן לא יכלו ופרשו מהקורס, הרדיפה אחר נשים אלו הייתה קשה , וידעתי כי נושא זה כואב מאוד, אבל הייתי חייבת לעורר כאב זה כי זה אוכל אותם מבפנים לכן ,למרות כל הקשיים הצלחתי לגייס נשים לקבוצה . ליווי הקבוצה היה מאוד קשה עדויות של נשים מחוויות שחוו בסודן, כל אישה הייתה פורצת בבכי לרגע ,וכל אישה הייתה מתלוננת, יחד עם זה התחייבתי לכתוב את העדות של הנשים לפי הבקשה שלהן ,עדות לדורות הבאים. בסופו של דבר הוצאנו חוברת שבה כל העדויות של הנשים. גופים רבים הביאו עניין בחוברת שבסופו של דבר עשינו יחד עם מנהל העבודה שלי ששון גמליאל ערב הוקרה ליוצאי אתיופיה שעלו דרך סודן. ערב בו כל הציבור הוזמן, משרד הקליטה, משרד הרווחה ונציגויות ממשרדים שונים.

ישנו קטע בשירו של שלמה גרוניך מלהקת שבע " נכנסנו לציפור קטנה עם כנפיים מברזל , אמא קצת בכתה, ואבא רוב הזמן שתק......"

השתיקה הזאת של האבא היא שתיקה זועקת , של כאב ומצוקה. אמא קצת בכתה ,שזה מן התמודדות להוציא את הכאב שאומר שהן מודעות לסבל ולתלאות שעברו , הבכי הוא עוד דרך לשפוך ולנסות להוציא את כאבן , אבל האבא רוב הזמן שתק, שתיקה שאוכלת את הנשמה, שתיקה של הדחקה ,שתיקה של סבל מתמשך.

הקמתי את קבוצת הנשים לא בגלל שרציתי רק נשים ההפך הוא הנכון, אני יודעת מה הגברים עברו , גם על אבי שעבר תלאות אלו, הגברים פשוט לא רצו לשמוע על זה. הם הדחיקו זאת. חייבים לשבור את השתיקה הזאת שמכרסמת אותם מבפנים, גם אם הם גברים הרי לא בושה לבכות , ולהגיד שלרגע כואב גם לגבר החזק קל וחומר בארץ חדשה ,בעלת תרבות חדשה, ששמה את הילד במרכז ,הרי באתיופיה המבוגר הוא במרכז, אז כאן ההורה חייב להדחיק את כאבו ולהתעקלם בארץ ואין רגע מי שיקשיב לו, אז האבא כאן שותק. קשה לגעת בנושא כואב זה אך חייבים לשבור שתיקה זאת . ולהגיד לכל הבאים כי אנו כאן בארץ לא בחסד כי עם בזכות.

זאת הייתה מטרתי כאשר הקמתי את הקבוצה, ואני לא מתכוונת לעזוב את הקבוצה הזאת גם אחרי שסיימו את הקורס. ישנם עוד שלבים שחייבים להעביר בקבוצה זה כאב עמוק, כי הרי כשאני מסתכלת על הדור הצעיר נראה כאילו זה דור המדבר , הרבה בילבול . ישראל לא ידעה לקלוט אותנו כמו שצריך ועכשיו יש לנו הזדמנות, לנו לבני הקהילה שעובדים במסגרות, יש לנו הזדמנות לעזור ולעשות מה שאחרים לא עשו או לתקן דברים שנעשו בעדה .

ערב ההוקרה התקיים ביום שני 31.3.08 באשכול פייס בקריית ים ערב שמטרתו להצדיע לבני הקהילה ואכן באותו ערב ההצדעה הייתה מכל הלב . וכאן אני רוצה להודות לכל אותם אנשים שעזרו ותמכו כדי שערב זה יצליח . תודה ומי ייתן שנוביל את בני העדה היקרה לנו בדרך הנכונה על דרך האבות ושנהיה תמיד יחד כי זה הכוח.

שיעורים פרטיים | אומנויות לחימה | צילום חתונות | מכונת אספרסו | הובלות | קידום אתרים | פסיכולוג | אתר חינם | בניית אתרים | צלמים | אלבום תמונות | דומיין | רכב | חתולים | מדריך כושר | לוח דירות | תאונה